הייתה ילדה בשם מאיה. מאיה הייתה מאוד עצובה ורצתה לעוף עם הציפורים למקום טוב יותר. יום אחד אמרה מאיה "היום אני אעוף לי עם הציפורים!".
אימא של מאיה שאלה אותה: "מאיה איך בדיוק את עומדת לעשות את זה?!"
מאיה ענתה לה: "אני... לא... אני לא יודעת עדיין, לא חשבתי על זה... אבל אני אעשה הכול כדי שאני אצליח לעוף לי הרחק מכן!".
למחרת הלכה מאיה לבית הספר וסיפרה לחברותיה שהיא רוצה לעוף. אחר הצהריים מאיה נפגשה עם חברותיה וכל אחת הציעה רעיון אחר לחלום של מאיה.
אחת אמרה: "תעשי דיאטה ואז תקשרי בלונים לידיים ולרגליים"; השנייה אמרה: ״אני יודעת! אולי... אולי... לא משנה"; השלישית אמרה: "תבקשי מאימא שלך שתקנה לך צניחה חופשית או טיול בכדור פורח".
מאיה אמרה: "קודם כל אני מפחדת לצנוח ושנית אימא שלי לא תיתן לי לעולם לעלות על כדור פורח ובטח שלא לשלם על זה. אוף מה עושים?!".
חברתה אמרה: "פשוט תחכי למורה למדעים ותשאלו אותה אם זה אפשרי שבן אדם יעוף". למחרת, מאיה הלכה אחרי בית הספר לפארק, קשרה עפיפון לידה ואמרה "רק ריצה מהירה קפיצה וזהו". מאיה אכן עשתה זאת ונפלה.
לאחר הנפילה, אמרה לעצמה מאיה שהיא לא תוותר, וכל יום תמצא רעיון אחר עד שתצליח!
לאחר שבוע של ניסיונות כושלים, מאיה התייאשה והחליטה ללכת למורה למדעים לשאול אותה אם זה הגיוני. מאיה: "המורה, תגידי, זה אפשרי שבן אדם יעוף?".
המורה: "אי אפשר לעוף סתם ככה לבד, זה לא אפשרי, אני מצטערת, אבל אפשר לעשות צניחה חופשית או לעוף בכדור פורח."
שתי החברות שהציעו לה את הרעיון הזה הכריזו "אמרנו לך!".
לבסוף מאיה ביקשה מאמה לעשות צניחה חופשית למרות הפחדים ואמא הסכימה. מאיה התגברה על הפחד שלה ועשתה את זה, והיא כל כך נהנתה שהיא מתכוונת לעשות את זה שוב.
* הסיפור נכתב בגיל 10.
Komentarze