מעשיית בניינים הנושקת לחיים // מירב אליהו

פָּעַל החקלאי היה חרוץ למדי, מצאת החמה עד צאת הנשמה עבד במרץ ללא הרף. טרח, עמל ויגע, חפר ועדר באדמה, זרע מיני זרעים והתפלל ואף פילל למיני מטעמים, השתוקק ואף כמה לבנדורה אדמדמה וסמוקה כהלכה, למלפפון גאה ורם מעלה, לגזר נאה כמו של דוד אליעזר ולאלוּף בצלות ואלוּף השום על שום הנזר והכתר.

אולם אבוי לו לחקלאי רק תפוח אדמה עלה מן האדמה, עגלגל ומעט שמנמן, בעל קליפה חיוורת כמו גברת מרופטת ללא אדרת מפוארת. פילל לנס מאלוהים. והרי זה פלא, שוב צמח לו בולבוס סורר, ובליבו גמר אומר - לא אוותר, לא אוותר!

שינס מותניו, חרק שיניו, למשימה יצא בלהט, משחר לטרף התבואה כדי לשנות את רוע הגזרה ולהצמיח לו מיני ירקות לתפארת המדינה. עז רוחו של דון קישוט העברי, הרי מדובר בעניין חקלאי. ושוב לאחר כל הטרחה, יצאה ברכה לבטלה , צמחו לו כמה תפודים עלובים מן האדמה. שומו שמים, זאת גזרה נוראה! הוא נפל אפיים, תפס ראשו, הזיל דמעה, גם אני רוצה להתהדר במוספיות בתחילת כל ארוחה!

החל לקנא באחיו הדשנים, הִפְעִיל, הֻפְעַל ונִפְעַל השמנמנים, הרי להם יש מיני גידולים, ומתהדרים הם בתחיליות למהדרין. כל ארוחה אצלם היא סעודת מלכים כיאה לאצילים, ואף פּעֵל, פֻּעַל והִתְפַּעֵל, אחיו הכבדים, להם יש גם את הדגשים התבניתיים.

ואילו לפָעַל האביון, קל המשקל ודל הממון, אין נוצות להתהדר, ולא על מה לגמור את ההלל. כל הליל התהפך על משכבו ולא מצא מזור לנפשו, וכמעט קצה נפשו ואיבד את דעתו. בדמדומי החשכה, הגיחה מן העלטה קרן אור משובבה, לחשה לו סוד ורז ונמוגה לאיטה כלא הייתה.

וכשהפציע השחר, פעל החקלאי קפץ כהרף עין ממשכבו והחל לטרוח במטבחו. קילף, חתך, בישל, השחים, טיגן, הזהיב ואף אפה תוך כדי זימרה ורינה, התקין לו ארוחה דשנה: תפוחי אדמה פרוסים לוהטים מן הלהבה, מנת פירה קטיפתית ועדינה, בולבוסים זהובים מטוגנים ופריכים ותפוד שחום אפוי לחלוטין. חגיגה לעין ולחיך, רבגוניות לשמה, הוא חייך.

ופעל החקלאי עלה במשקל ובמשמעות, פָּעַל לשם הפעולה, פָּעֵל ופָעֹל למצבים. עבד בפרך, דבק הוא במטרה, הרי לא קטון הוא החקלאי, גם הוא יכול להרהיב עוז. ואז ברגע של להט ורון, הוסיף לו גם את הפָעֹל כיאה לפועל מן השורה שלא זקוק ואף לא נחוץ לו אח סביל במקביל לפעיל.

אפשר להרבות בשבחו של החקלאי ולספר עד אין קיץ על מעלליו ועוזו, אולם קצר המצע מלדגום, והנמען מלקרוא.

ובתום המעשייה, הרי תרצו איזו תובנה (מבטיחה קצרצרה): ובכן, בכוחה של התעוזה ניתן לכבוש כל חלקה טובה. תן דרור לדמיונך, אולי תזכה להארה, ואם קיבלת לימון מעובר אורח באיזשהו שלב בחיים, אל תחמיץ פנים, בזוק חופן סוכר ופזר עליו נענע, ושתה לרוויה לימונדה מרהיבה.