אמונה // מירב אליהו

הכול עצר מלכת, הרוח לא נשבה וקור מקפיא עמד ולא נע ולא זע צינה שקופה זחלה, בלעה את החמה צלול הליל, השקט מחלחל והעבים בציפייה דרוכה נדמו אף הם. אפל הליל והרחובות שממה אין קול של איש, אין צחוק של ילד כבישי אספלט מדממים, מיותמים ואין שבים ואין באים רק פנסי רחוב מאירים גחליליות באור נוגה של ליליות. הבוקר בא, אותה שתיקה של המתנה, של דאגה נהי, דווי ובכי יהיו מנת חלקם של אלו שאיבדו את הבל נשימתם והאוויר נחתך בתער, שורק הוא בין בתים בתי מרזח בשלשלאות סוגר ובריח עומדים כאבן שאין לה הופכין ולא נדע מה עוד יבוא ומה ילד לו יום האם ניתן זאת לגרש ולהבריח לא לי הפתרונים.

נביא הזעם קורא בקול ניחר דברי תוכחה וגערה רבבות יחלו, אלפים ימותו זה מכתוב בכוכבים זה גורל של אנשים להיקטל מאויב ללא פנים. אל תירא ישראל, אל תירא רום לבבך וצור עוזך יצלחו במערכה בגבורה שים מבטחך באמונה ובתקווה הילחם בחירוף נפשך למען הצלת עמך אל תירא ישראל, אל תירא. ישעיהו כ''ו "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם"